הייצוגיים הגרפיים של החיים: רצון לקבל ורצון לתת - חלק 2
במאמר הקודם על הייצוגים הגרפיים של הרצון לקבל והרצון לתת, תיארנו את המבנה האנרגטי של הרצונות האלה והמשמעות שלו בחיינו. במאמר הזה נרחיב עוד על הרצונות האלה ונלמד איך נוכל ליצור איזון של שניהם ולהפוך לאנשים שפועלים במצב של מעלית אור.
האליפסה - הרצון לקבל בלבד:
לפני מספר חודשים השתתפתי בסדנה עסקית והייתי עד לתרגול של שיחת מכירה שניהלו שתיים מהמשתתפות. משתתפת אחת שיחקה מוכרת בחנות בגדים וניהלה שיחת מכירה שקצרה שבחים מהמנחה. נראה היה שהיא מצליחה לזהות כל נטייה רגשית של המשתתפת ששיחקה את הלקוחה, והתאימה את שיחת המכירה לכך. אם הלקוחה נראתה מהוססת ביחס לצבע מסוים המוכרת ידעה להציע צבע אחר. אם הלקוחה נראתה כמעדיפה לקחת זמן ולחשוב, המוכרת מצאה פתרון שישאיר אותה בחנות ויגדיל את הסיכוי שהיא לא תצא מבלי לרכוש בגד. המנחה הגדירה את המוכרת כמישהי שקשובה ללקוחות והסבירה כי לקוחות אכן אוהבים שיקשיבו להם. המציאות, בכל אופן, לא תאמה למסקנות של המנחה. הלקוחה אמרה כי כלל לא הייתה מרוצה מחוויית המכירה. היא חשה כי המוכרת ניסתה לכפות עליה לרכוש בגד בניגוד לרצונה והודיעה כי לא תשוב לחנות זו לעולם.
הפער בין ההסתכלות העסקית של המנחה לחוויה האנושית של הלקוחה משקף במדויק את מה שמאפיין את האדם המרוכז ברצון לקבל לעצמו בלבד. מה שנראה למנחה כהקשבה ללקוחה היה לא יותר מטקטיקת מכירה שמטרתה הייתה הגדלת המכירות של החנות והשגת עמלה למוכרת. לא הייתה בכך כל כוונה להיטיב עם הלקוחה עצמה. המוכרת השתדלה להרגיש את נטיות לבה של הלקוחה על מנת להפיק מכך תועלת אישית ולא על מנת להביא לכך שהיא תצא מהחנות עם מה שביקשה, כולל האפשרות שהיא לא תרכוש דבר. זו ההסתכלות האגואיסטית המאפיינת את הרצון לקבל בלבד. במקום המוכרת בחנות הבגדים אפשר להציב כל נותן שירות אחר וכל אדם ככלל שפועל כדי להגדיל את רווחיו האישיים ושכל מעשיו מכוונים לשם כך. לעיתים המעשים קיימים בתחום האפור שבין אמת ושקר, בדומה לסיטואציה שתוארה קודם, ולעיתים הם גולשים לתחום ההונאה המכוונת. הפירוש שנתנה המנחה לסיטואציית המכירה אינו חריג בעולם העסקי המערבי והוא קיים גם ביחסים שבין בני אדם ככלל. הריכוז בצרכים האישיים, עד כדי התעלמות וחוסר הבחנה בצרכי האחר, משקפים אובדן של יראת הכבוד לבני אדם, לאנושיות ולחיים ככלל. ניתן להטות כאן חסד למין האנושי ולזכור כי מעשים כאלה מונעים על ידי פחד הישרדותי. עם זאת, הם גרמו וממשיכים לגרום לנזק עצום למסגרות הזוגיות, משפחתיות, חברתיות וכלל אנושיות. ברמה הגלובלית הם יוצרים עוני מחפיר וחיים חסרי כבוד וחסרי תקווה אצל אוכלוסיות עצומות. הם יוצרים יחסים נטולי חסד במקומות העבודה, כאשר שעות העבודה מתארכות, התגמול פוחת ומעסיקים משקיעים מחשבה רבה בפיתוח היכולת להפיק מהעובד עוד ועוד ללא תמורה הוגנת בחזרה. הם מגדילים את תחושת הבדידות שלנו כבני אדם ומערערים את התקווה. הם גורמים לנזק אקולוגי, כאשר אנו מנצלים ללא מחשבה נוספת את משאבי כדור הארץ לצרכים אישיים, והם יוצרים סבל לבעלי החיים שנתפסים כמשאב נטול משמעות אחרת.
קשה מאד להיחלץ ממצב של רצון לקבל. קיימות לכך שלוש סיבות עיקריות:
האחת היא שאין בנו אמון בדרך אחרת. ברירת המחדל שלנו היא להשיג את מטרותינו על ידי מאמץ אישי, להיאבק באחרים כשצריך ולהגן על מה שהשגנו מפני אבדן או גניבה. דוגמא לכך היא תעשיית הפטנטים הפורחת בעולם המערבי. רישום פטנט חשוב על מנת לאפשר לממציא תקופה של שקט לשם בניית העוצמה הכלכלית שלו. אולם פטנט הוא גם ניכוס של יצירה אנושית לצרכים אישיים. ישנם אנשים שכל עיסוקם הוא רישום פטנטים, חלקם מופרכים לחלוטין, ולאחר מכן איתור אנשים שעושים שימוש בפטנט ללא רשות והגשת תביעות כספיות כנגדם. ככלל, איננו נוטים לנסות להשיג מטרות באמצעות שיתוף פעולה ומחשבה על אינטרסים משותפים, ועוד פחות מכך אנו נוטים לפעול רק למען האחר.
הסיבה השנייה היא שלפעמים זה מצליח לנו. הרצון לקבל בלבד הוא בעל עוצמה גדולה והוא מסוגל להשיג עבורנו הישגים. רבות מחברות הענק והתאגידים בעולם פועלים מתוך רצון לקבל בלבד. אדם שמקים עסק, משווק בצורה אגרסיבית, יוצר מניפולציות שיווקיות מתוחכמות ונלחם במתחרים בהצלחה, יכול בהחלט לראות ברכה בעמלו אם כל מטרתו היא הגדלת הרווחים הכספיים שלו. אולם שכפי שאמרנו במאמר הקודם, מערכת כזו נוטה למשברים. אלא שבמצב משברי אותו אדם לא ימהר לזנוח את הדרך שהביאה לו הישגים עד כה. הוא ימשיך לנסות ללכת בה ולפתור את המשבר על ידי החרפת האסטרטגיות שלו, המבוססות על רצון לקבל בלבד. תאגיד שעומד לפני קריסה עלול, למשל, להלך אימים על הממשלה באיומי פיטורים המוניים, מה שיניע אותה להתערב במשק, להזרים לו מענקים, לאשר לו פגיעה בזכויות העובדים וכו'. אדם פרטי שמגלה כי בת זוגו מתכוונת להיפרד ממנו לאחר שמאסה בשקריו, עלול לנסות לפתות אותה בהצהרות שאין בהן אמת מעבר לניסיון למנוע את מה שהוא רואה כהתמוטטות נכסיו.
הסיבה השלישית היא שפעמים רבות איננו מודעים כלל לכך שאנו פועלים מתוך רצון לקבל בלבד. לעיתים קרובות אנו מבינים זאת רק בדיעבד, לאחר שהניסיונות לפתור את בעיותינו על ידי אסטרטגיות של רצון לקבל (כמתואר לעיל) לא צלחו ואנו מגיעים למשבר שאיננו יודעים עוד איך לפתור אותו.
דוגמא להתנהגויות של רצון לקבל בלבד:
- ניסיון לקבל משהו על ידי מאבק
- מוכנות לפגוע באחר כדי להרוויח מכך
- הגמשה של נורמות מוסריות על מנת להשיג מטרה כלשהי
- צריכה מוגזמת של אוכל, בגדים, תרופות
- פתרון בעיות באמצעות הקצנת ההתמודדות איתן. למשל, הגדלת המינון של תרופות כאשר הבעיה הרפואית אינה נפתרת. אכילה מיותרת כדי להתמודד עם תחושות חסך ואז לאכול שוב לאחר שהבעיה אינה נפתרת
- אגרנות של כסף, של חברים, של יחסים
- קיבעון מנטלי, רגשי או התנהגותי
איך להשתנות?
לאדם שמעוניין לצאת ממצב של רצון לקבל בלבד ישנן שתי דרכים ללכת בהן:
האחת היא פיתוח של מודעות להתנהגויות שלו המאפיינות רצון לקבל לעצמו בלבד. התבוננות בהתנהגויות אלה עלולה להיות מכאיבה ומבישה ועליו יהיה לקבל את הכאב והבושה. הוא אינו חייב לחכות שהמבנים שיצר בחייו על ידי רצון לקבל יתמוטטו. הוא יכול להתחיל את השינוי כבר עכשיו.
הדרך השנייה היא לזהות התנהגויות של רצון לקבל המכוונות אלינו. קשה לוותר על רצון לקבל כשהוא משיג לנו הישגים, אולם קשה לוותר עליו גם כאשר הוא שומר עלינו מפני אינטרסים אגואיסטיים של האחרים המכוונים כלפינו. כשאנו חיים בסביבה שאינה מכבדת אותנו ורואה בנו משאב, יהיה לנו קשה יותר לוותר על התנהגויות של מאבק, ניצול ומחשבה אגואיסטית. לכן עלינו לשים גבולות לאלה שנבין כי מניעיהם כלפינו מבוססים על אינטרס אגואיסטי. זה יהיה גם ביטוי של כבוד עצמי, וכבוד עצמי יעודד אותנו להתגבר על הנטייה לרצון לקבל לעצמנו בלבד משום שהוא לא יאפשר לנו להתנהג בצורה שאינה מכבדת את האחרים ואת הסביבה.
הגליל - הרצון לתת בלבד:
הרצון לתת בלבד הוא רצון אמיתי והוא חיובי כאשר הוא מתעורר בזמן הנכון ובמקום הנכון. נהוג לחלק את סולם הרצונות של האדם כך:
רצון לקבל בלבד - רצון לתת על מנת לקבל - רצון לקבל על מנת לתת - רצון לתת בלבד.
נהוג לחשוב, במידה רבה של צדק, שהרצון לקבל הוא המאפיין העיקרי של בני האדם, אבל גם הרצון לתת קיים בנו באופן טבעי, אם כי בחברה המערבית הוא כמעט ואינו נראה. הוא מופיע בהבזקים ובד"כ לא קיים בצורה יציבה ולאורך זמן. אין זאת אומרת שאין בעולמנו אנשים המאופיינים בעיקר ברצון לתת, אולם סביר להניח שהם עברו את התהליך הדרוש לשם כך מהרצון לקבל בלבד ועד לרצון לתת בלבד.
הרצון לתת הופך לבעייתי כאשר אנחנו מנסים להיות במקום של נתינה בלבד מבלי לעבור את התהליך הנדרש, בדרך כלל מתוך חוסר מוכנות לתת לרצון לקבל מקום בחיינו. פעמים רבות קיים בנו פחד מהרצון לקבל, אם בגלל שחווינו בעצמנו את השפעותיו ההרסניות על סביבתנו ועלינו, ואם בגלל שאנו חוששים מתגובת הסביבה אם נבטא את הרצון הזה. חשש זה עשוי להיות מוצדק - בני אדם אינם נוטים בד"כ לקבל בברכה רצון לקבל של אדם אחר, מתוך חשש לפגיעה באינטרסים האישיים שלהם. כאשר הרצון לתת נובע מהסיבות האלה הוא לא יהיה אותנטי.
דוגמאות לרצון לתת שאינו אותנטי אנו מוצאים ביחסים חברתיים שבהם אנו משתדלים שלא להכביד על אחרים, להיות תמיד בשביל כולם, לא לבטא צורך משלנו, להפנות את הלחי השנייה, לדכא כל דחף אישי, ועוד ועוד. עם זאת, לעיתים אנו אכן מזיזים את עצמנו הצידה על מנת לעזור לאדם אחר הזקוק לעזרה, ועושים זאת בצורה אותנטית למרות שלא סיימנו את התהליך של התנועה מהרצון לקבל אל הרצון לתת. כך למשל אנו יכולים לשנות את סדר היום שלנו כשחבר מתקשר ומספר שהוא במצוקה וזקוק לנו. איך נוכל לדעת מתי אנו פועלים מתוך רצון לתת שאינו אותנטי?
- כשהתנהגות הנתינה שלנו מסבה לנו עוגמת נפש ותחושות פגיעה על בסיס קבוע
- כשאנו מרגישים מנוצלים
- אם אנו מרגישים מותשים ומתקשים להמשיך בכך לאורך זמן
- כשאנו מתחילים לחוש דיכאון, חוסר תיאבון, ירידה בדחף המיני
- כשתחושות של אהבה לאחרים מתחלפות בתחושות מתמשכות של זעם כלפיהם
- כשאנו מתחילים להתרחק מאחרים
- כשאנו מתחילים לחוש ולהתנהג כקרבנות
כל אלה הם סימנים שבחרנו להתעלם מעצמנו ולנסות להפוך לאלוהים מבלי להיות קודם לכן בני אדם.
איך נוכל להשתנות?
בניגוד למה שניתן אולי לחשוב, מהרצון לתת בלבד קשה יותר להשתחרר מאשר מהרצון לקבל. ויתור על העמדה של נתינה בלבד הוא ויתור על היכולת להיות אלוהי ובחירה להפוך לאדם. כאשר דמות האדם שבעיננו איננה חיובית ממילא, לעיתים קרובות בגלל שחזינו בעוולות שיוצר הרצון לקבל, קשה לנו מאד להסכים ללבוש את חליפת האדם האנושי.
כדי להצליח בתהליך החשוב הזה עלינו להצטייד ראשית כל בסלחנות כלפי עצמנו. הסיבה היא שאת אותם דחפים שליליים שאנו רואים ברצון לקבל בלבד אנו נמצא בתוכנו עצמנו. זוהי למעשה הסיבה העמוקה באמת להעדפה של הנתינה על פני הקבלה. זהו הפחד מרצונות האגואיסטיים, חסרי ההתחשבות וחסרי המוסר שאנו חשים את קיומם בתוכנו.
המוכנות להתנתק מן הקוטב של נתינה בלבד ולגעת ברצונות האגואיסטיים שיש ברצון לקבל מתחזקת כאשר אנחנו מבינים כי עצם העובדה שאנו חוששים להיות "רעים" היא שתתן לנו את הכוח שלא להפוך לכאלה. המודעות היא שתאפשר לנו לבחור לשים גבול בפני הדחפים האגואיסטיים, בפני הרצון לסלק את המוסר מהעולם, להעביד אחרים ללא יום מנוחה, לנהוג בשחצנות בעבר שלנו ובמי שנתן לנו את מה שיש לנו, להרוג, לנאוף, לגנוב, לשקר ולחמוד את רכושם של האחרים. המודעות הזו היא שתאפשר לנו לאחד בסופו של דבר את הרצון לקבל עם הרצון לתת, ולהיות האדם שמתואר במעלית האור.
מעלית האור - האדם היוצר:
כדי להבין טוב יותר מה מאפיין את האדם שחי במבנה כזה של מעלית האור, ננסה להבין את ההבדל בינו לבני אדם שחיים ברצון לקבל או רצון לתת בלבד. בני אדם אלה חיים במערכת סגורה. בדומה למוכרת בחנות הבגדים שתיארנו קודם לכן הם אינם מתקשרים עם הסביבה באמת. זה ברור מאד ברצון לקבל אבל גם ברצון לתת. בשני המקרים מדובר בבני אדם שבחרו למעשה להתנתק מהסביבה וליצור להם עולם משלהם. הסיבה העיקרית לכך היא הרצון שלהם לשלוט במה שקורה בעולמם מתוך חוסר אמון בסיסי בחיים.
חוסר האמון בחיים יוצר חוסר אמון בכל דבר שיש לו חיים משל עצמו. האדם החי באחד מהקטבים של הרצון - לתת או לקבל - חושש מכל מה שאינו מוכתב על ידו. הוא חושש מאירועים חיצוניים אבל גם מאירועים פנימיים. הוא חושש מרגשותיו ולכן הוא מדכא ומקהה אותם על ידי אוכל מיותר, מין, תרופות, הימנעות מגילוי עניין בעולם, הסתגרות, או להיפך - התמכרות לחיים רועשים שבהם הוא יכול שלא להקשיב לרגש שמנסה לעלות ולהגיע למודעותו. הוא פוחד ממחשבותיו ולכן כופה עליהן להסתדר במבנים מוכרים. אם תשאלו אותו תגלו שהוא עונה כאוטומט. לעיתים הוא נראה יצירתי אבל למעשה הוא משתדל להימנע מצרות. לכן הוא לא באמת מתקשר אתכם כדי שלא יכנס לתוכו איזשהו גירוי שעלול לערער את המבנים הלא יציבים שהוא יצר.
מכאן ברור שהאדם שרוצה להפוך למעלית של אור צריך לוותר על הרצון לשלוט במציאות, החיצונית והפנימית. הוא צריך לקבל רעיון בסיסי ויסודי של החיים: הוא יכול לשלוט רק בכוונותיו ובמעשיו. הוא אינו יכול לשלוט לחלוטין בתוצאות משום שהתוצאות תמיד יהיו מושפעות מעוד גורמים שאין לו שליטה עליהם. כל מי שבנה בית או שפץ אותו מכיר את הכלל הזה. האדם יכול להתכוון לשפץ או לקנות, למצוא בעלי מקצוע ולגייס כספים, ואז מתרחש אירוע בטחוני המביא להפסקת העבודה. סופר יכול להתכוון לכתיבה, להשקיע זמן ומאמץ יצירתי ולהוציא את ספרו לאור, אבל אז יתרחשו מגמות בשוק שהוא לא צפה ומביאות לכך שהספר שלו הופך לא רלבנטי או לא פופולארי . בסרט "הערת שוליים" מסופר על חוקר שעבד על הדוקטורט שלו במשך עשרות שנים. חודש לפני הוצאתו לאור מפרסם מישהו מחקר שהופך את עבודתו למיותרת. בתסכולו הוא קורע את הדוקטורט לגזרים.
במאמר הקודם תיארנו את האדם המהווה מעלית לאור כמערכת הקולטת גירוי מהסביבה, מעצבת אותו בצורה ייחודית ומבטאת אותו לאחר מכן בעולם. זהו אדם שנותן ביטוי לדחף האנושי העמוק מכולם - להשפיע על הסביבה וליצור שינוי. לשם כך נדרש אומץ לב.
כשלמדתי פיזיולוגיה במסגרת לימודי הפסיכולוגיה נתקלנו במושג של גנים קופצים (טרנספוזונים). הטענה הייתה שגנים מסוגלים לקפוץ מבעל חיים אחד לאחר וליצור שינוי בתורשה שלו. התמונה הראשונה שעלתה לנו הייתה של פשפש המקפץ לו מחתול לבעליו. בהתאם לדימוי המגוחך הזה כך גם הרעיון נשמע לנו,הסטודנטים, מופרך לחלוטין.
לפני זמן מה קראתי על ברברה מקלינטוק, התיאורטיקנית והחוקרת שפיתחה את הרעיון הזה בשנות הארבעים של המאה הקודמת. הסתבר שבדומה לנו גם עמיתיה לעולם המחקר הגיבו בגיחוך לרעיונות שלה, דחו את טענותיה והתעלמו מהם לחלוטין במשך עשרות שנים. כתוצאה מכך היא בחרה להפסיק לפרסם פרסומים מדעיים, אולם לא הפסיקה לחקור. בשנת 1983 ברברה מקלינטוק זכתה בפרס נובל על גילוי הגנים הקופצים. היא זכתה בו לבדה והייתה לאישה הראשונה שעשתה זאת.
ברברה מקלינטוק היא דוגמא לאדם שפעל במצב של מעלית אור. היא קלטה גירוי מהסביבה - תופעה מעניינת שראתה בבעלי חיים - התאמצה להבין אותה, יצרה הסבר אישי וייחודי שנבע מתוך עולמה היצירתי - רעיון הגנים הקופצים, והביעה אותו בפני העולם על ידי פרסומו בכתב עת מדעי. אילו הייתה מונעת מרצון לקבל בלבד יתכן שלא הייתה מסתכנת. העולם המדעי אינו אוהב שינויים רעיוניים חריפים כל כך כמו זה שהציעה והיא הייתה מנסה להגן על המעמד שהשיגה, על המוניטין שלה, על פרנסתה וכו'. אילו הייתה פועלת מתוך רצון לתת בלבד יתכן שהייתה מדווחת על מה שראתה מבלי לתת לכך הסבר של גנים קופצים. היא הייתה דומה אז לצלם המצלם תמונה ומפרסם אותה כפי שהיא. אולם היא לא רק פרסמה את התמונה אלא גם הצביעה על מה שנסתר מהעין בתוך התמונה. ברברה מקלינטוק לא יכולה הייתה לדעת מראש כי תקבל פרס נובל. למעשה, היה הגיוני יותר מצידה לשער כי הרעיון שלה דמיוני מכדי שיקבל בהבנה בקהילה המדעית. אולם היא פעלה באומץ לב, בפרסום המחקר שלה ובהתמדה בו על אף הלעג והביקורת שספגה.
מה עלינו לעשות כדי להיות כמו ברברה מקלינטוק?
מבנה מעלית האור נוצר בעיקר מתוך כוונה של האדם להיות כזה. המבנה הזה פתוח בקצותיו ומכווץ במרכזו. הכווץ הזה הוא החלק הקשה ביותר לבני האדם. הוא נוצר על ידי משמעת עצמית, נחישות ודבקות במטרה ולכן אנו מוותרים עליו לעיתים קרובות מתוך הקושי שלנו לשאת את חוסר הודאות שכרוך במשמעת עצמית. לעיתים יש גורמים חיצוניים המתערבים ומפריעים לכווץ הזה להתרחש. כל מה שמכוון לעורר בנו יצרים מוגזמים, כמו פרסומות או מניפולציות יצריות אחרות, מחליש את יכולתנו ליצור את הכווץ הזה ולשמור עליו. מניפולציות נוספות, כמו שטיפת מוח, הפחדה מכוונת וחינוך שאינו מותאם לנו, וגורמים נוספים כמו סביבה מזוהמת בתדרים לא הרמוניים, גם כן מחלישים את יכולתנו ליצור את הכווץ הנדרש בשדה האנרגיה שלנו ולשמור עליו.
העדר כווץ פירושו העדר כוח. במצב זה אנו מרגישים חסרי עוצמה אישית. מערכת החיסון שלנו חלשה. היכולת להתמודד עם קשיים אישיים נמוכה. אנו פאסיביים ונתונים יותר להשפעות מבחוץ, של וירוסים, של רעלנים וגם של השפעות רגשיות ומנטליות. קל יותר לגרום לנו להתנהג בצורה התואמת לאינטרסים של אחרים ולוותר על האינטרסים שלנו. ולהיפך, אם אנו בוחרים במשמעת עצמית ומקפידים עליה אנו מכווצים את שדה האנרגיה. התוצאה היא תחושת עוצמה אישית הולכת וגדלה ויכולת עמידה בפני השפעות חיצוניות. וירוסים מטופלים היטב על ידי המערכת החיסונית, אנו מתמודדים טוב יותר עם אירועי החיים, מסוגלים לנהל ולהנהיג במקום להיות מונהגים, ולעמוד בפני מניפולציות שונות, רגשיות ואחרות. כאמור, יצירת הכווץ נעשית בעיקר על ידי הכוונות של האדם. לכן, למשל, אם אנו מעדיפים להתפתות למזונות מהירים וסיפוקים מיידיים, לא נוצר בנו הכווץ הנדרש.
אולם, לפחות בשלבים הראשונים של הדרך קשה לנו לעיתים לעשות את הכווץ הזה לבדנו. ניתן להיעזר כאן במיפוי של שדה האנרגיה ואיתור של נקודות התורפה שלו היוצרות בו חולשה ואינן מאפשרות לו להתכווץ. הניסיונות הקיימים היום, כמו בביו אקוסטיקה ובמחקריהם של חוקרים כמו נאסים הרמאין, נותנים תקווה שנוכל למפות במדויק את השדה ולסייע בתיקון של אותן נקודות תורפה.
ומה נוכל אנו לעשות כדי להשתנות?
שלב הראשון - ליצור מוכנות לשינוי:
שלב זה דומה לשלב החריש של האדמה לפני הזריעה. מספר פעולות שניתן לעשות בשלב זה הן:
- להמאיס על עצמנו את השהייה במצב של רצון לקבל או רצון לתת בלבד - להכיר בנזקים שאנו גורמי לעצמנו ולאחרים בהתנהגות החד צדדית הזו
- לקבל שיש לנו שליטה בכוונות ובהתנהגות שלנו, ואין לנו שליטה על התוצאות
- לקבל שלא הכול יהיה תמיד מואר בחיינו, ולהסכים לקיומן של תקופות פחות מוארות
- לקבל שאין סיבה שלא יהיה אור בחיינו ולקבל העובדה שיתכן שנחיה חיים מאושרים מאד
- לפתח משמעת עצמית - להסכים לדחיית סיפוקים
- לחדול מדיכוי של כאבים או דחפים. להפסיק לצרוך מזון שכל מטרתו היא סיפוק מהיר, נחמה, או פיצוי על כאב רגשי שחשים
- לקבל תפקיד חדש שלנו בחיינו - לגלות הרפתקאות חדשות. לשם כך עלינו להיות אחראיים ולזכור כי הגילוי נועד למען שיפור החברה ולא רק לתועלתנו האישית
שלב שני - לחשוב בניגודים:
אם גילינו אצלנו התנהגות ששייכת לרצון לקבל או לרצון לתת עלינו לנסות לדמיין איך הייתה נראית התנהגות כזו בצד השני של המפה. אולם, מאחר ומגוון ההתנהגויות הוא עצום נתמקד כאן בשתי קטגוריות כלליות אליהן נכניס את ההתנהגויות השונות - חוסר אמון (רצון לקבל בלבד) מול מתן אמון (רצון לתת בלבד).
לדוגמא, אם אנו בעלי עסק ומצאנו בתוכנו מוכנו לנצל לקוחות על מנת להרוויח עוד כסף, התנהגות זו נובעת מחוסר אמון שלנו בעולם ובבני אדם. כדי לסתור אותה נלך לצד השני וננסה לחשוב איזו התנהגות שלנו הייתה מעוררת אמון בלקוחות. שימו לב שהמטרה היא לגרום לאחרים לתת אמון בנו ולא למצוא מה יאפשר לנו לתת אמון בהם, במקרה זה בלקוחות. הסיבה היא שעל ידי מחשבה על האחר אנו נעים מהקוטב של הרצון לקבל בלבד (חוסר אמון) לרצון לתת. התנועה הזו תיצור בסופו של דבר איזון.
במקרה שנגלה בנו התנהגות של רצון לתת בלבד השייכת לקטגוריה של מתן אמון, ננסה לחשוב מה היה גורם לצד השני לחוש כלפינו חוסר אמון. אל תחששו מלנסות לדמיין את זה. הסיבה לתרגיל הזה היא שכאשר אנו מנסים למצוא מה יעורר באחרים חוסר אמון בנו אנו נוגעים למעשה במשהו אמיתי בנו, שקיים במסתרים ואנו חוששים להכיר בו. כן, גם אם אנו מלאכים שאוהבים לתת יש בנו חלקים "אפלים". כפי שאמרנו קודם לכן, סלחנות לעצמנו תעזור לנו להכיר ביצרים האפלים האלה ולשלוט בהם כדי שלא יזיקו לאחרים.
ובסופו של דבר, עלינו להיות סבלניים. השינוי לא יושג בבת אחת. נדרש זמן עד שהקליפות יתרככו ואפשר יהיה להסיר אותן. הדבר החשוב הוא המאמץ שתעשו כדי להשתנות. אל תדחקו בעצמכם להיות מישהו מסוים רק בגלל שנראה לכם כי הוא מייצג את האדם שנכון לכם להיות. אינכם צריכים להיות באמת ברברה מקלינטוק. אל תחקו אחרים. גם ברברה מקלינטוק לא ידעה שהיא ברברה מקלינטוק, החוקרת שעמדה באומץ על האמת שלה. היא גילתה זאת רק בדיעבד. גם אתם תגלו רק בדיעבד מי אתם. השאירו מקום גדול לאי ודאות במסע הזה. ושימו לב - אתם תרגישו טוב יותר, אלא שהתחושות יהיו שונות מהתחושות החיוביות שהתרגלתם להרגיש כתוצאה מסיפוקים שנבעו מצריכה או מנתינה בלבד. אתם תתחילו לחוש אושר על כך שאתם אמיצים.
